ביטוח סיעודי

הצורך בביטוח סיעודי

סיעוד הוא מצב בריאותי בו אדם נזקק לסיוע צמוד בכדי לבצע פעולות יומיומיות כגון התניידות, לבישת בגדים, רחצה, אכילה וכיו"ב או ליקוי מנטלי כמו דמנציה שמצריך השגחה צמודה.
העסקת אדם שיטפל בחולה הסיעודי כרוכה מטבע הדברים בהוצאה משמעותית שעשויה להימשך לפרק זמן ארוך.
ביטוח סיעודי נועד לסייע במימון ההוצאה הכבדה הזו.
פוליסות הסיעוד שנמכרות כיום על ידי קופות החולים מבטיחות לאדם שהוכר כסיעודי קצבה חודשית של 5,000 ₪ (אם הוא מטופל בבית) למשך 5 שנים לכל היותר.

בעייתיות מובנית בביטוח הסיעודי

ענף הביטוח מושתת על חוק המספרים הגדולים. היכולת של מבטח לקחת על עצמו את הסיכון מהמבוטחים מתבססת על כך שהוא מבטח מספר גדול של לקוחות והוא מצפה שהנזק שהוא יספוג יתאים בקירוב לסטטיסטיקה של אותו תחום.
המבטח כמובן מתמחר את הביטוח כך שאם הנזק של המבוטחים יהיה בהתאם לצפי, יישאר לו רווח לאחר תשלום התביעות (ולאחר תשלום עמלות לסוכנים).

למבוטחים הגיוני לחתום על הסכם הביטוח, למרות שהם משלמים יותר מאשר תוחלת הנזק (מכפלת גובה הנזק בסיכוי להתממשותו), מכיוון שבדרך זו הם מכסים סיכון שאם הוא יתממש, הוא יוכל לערער את מצבם הכלכלי. הגיוני בעיניהם לשלם סכום שהם יכולים לעמוד בו למרות שהוא מגלם הפסד סטטיסטי (הרווח של המבטח), ובלבד שיהיו מוגנים מפני אירוע שאינם יכולים להתמודד אתו כלכלית.

מה יהיה במצב בו למבטח אין שום סטטיסטיקות שיכולות לאפשר לו לתמחר את הסיכון?!
במצב כזה הוא יצטרך לקחת מרווח ביטחון גדול בתימחור הביטוח או שהוא יחליט להימנע מלקיחת הסיכון הזה.

ומה יקרה במצב בו ההסתברות לקרות האירוע גבוהה מאוד?!
התשלום של המבוטחים יהיה כבר באותו סדר גודל של הנזק ממנו הם רוצים הגנה. במצב כזה ביטוח כבר לא יועיל להם ולא יהיה הגיוני מבחינתם לעשות אותו.

המאפיינים של הביטוח הסיעודי מתארים במידה מסוימת את הסיטואציות הללו –

הביטוח נעשה לעשרות רבות של שנים במהלכן צפויים שינויים רבים בתחום הבריאות שישפיעו הן על הסיכוי שהמבוטח יהפוך לסיעודי והן תוחלת חייהם של אלו שיהפכו לסיעודיים. במצב כזה חברות הביטוח מתקשות לתמחר את הפוליסה. ניקח בחשבון שבמהלך עשרות שנים הרגולטור עשוי לשנות את הכללים ונבין את הערפל הסמיך בו נתונות חברות הביטוח בנוגע לתחום הסיעוד ואת הסיבה שהן הפסיקו לשווק פוליסות סיעוד פרטיות ב2019.

גם מצד המבוטחים הביטוח הזה בעייתי. הסיכוי להפוך לסיעודי בגילאים המבוגרים גבוה מאוד. כרבע מהגברים וכשליש מהנשים יהפכו לסיעודיים בין גיל 80 ל90! אם מחיר הפוליסה בגילאים הללו יבטא את רמת הסיכון, גברים יצטרכו בעשור הזה לשלם במצטבר מעל 100,000 ₪ ונשים (להן סיכוי גבוה יותר להפוך לסיעודיות וגם לשרוד תקופה ארוכה יותר במצב זה)מעל 150,000 ₪. אם נזכור שהמקסימום שהפוליסה תשלם הוא 300,000 ₪, נבין שבתמחור כזה רכישת הפוליסה איננה הגיונית במיוחד.

סבסוד צולב

הדרך של פוליסות הסיעוד להתמודד עם הבעיה הזו היתה באמצעות סבסוד צולב – צעירים שילמו הרבה יותר מתוחלת הסיכון אותה כיסו וזקנים שילמו הרבה פחות.
אם מבוטחים מתחת לגיל 50 היו צריכים לשלם רק את הסיכון הסטטיסטי שלהם, הפרמיה היתה שקלים בודדים בכל חודש. ניקח למשל גבר בן 47 – הסיכוי שלו להפוך לסיעודי באותה שנה הוא 0.039%. אם הוא בכל זאת הפך לסיעודי, 41% שהוא בכל מקרה לא ישרוד אפילו שנה (כך שלא יהיה צורך לשלם למטפל אפילו שנה אחת). אם ניקח בחשבון את ההסתברות לשרוד 5 שנים ונתמחר את הפוליסה שלו בהתאם הוא יצטרך לשלם בערך 5 ₪ בחודש. קופת חולים תגבה ממנו בגיל הזה כ120 ₪ בחודש. מאידך גבר בן 80 היה אמור לשלם יותר מ1,000 ₪ בחודש. בפועל העלות עבורו היא בערך שליש.